בוררות בעסקה מסחרית: מה לקבוע לפני הסכסוך

1. סעיף קצר עלול ליצור הליך מורכב

בסוף חוזה ארוך מופיע לעיתים משפט שלפיו כל מחלוקת תועבר לבורר מוסכם. כשהסכסוך מתפרץ, הצדדים מגלים שלא נקבע מי ימנה אותו אם לא יסכימו, האם יפסוק לפי הדין ומה יעשו אם יידרש סעד דחוף. את הסוגיות האלה נכון להכריע בזמן ניסוח העסקה, כשהצדדים עדיין מסוגלים לשוחח על התהליך.

לפי חוק הבוררות, התשכ״ח–1968, הסכם בוררות הוא הסכם בכתב למסירת סכסוך קיים או עתידי לבוררות. החוק קובע הוראות השלמה ומנגנונים למינוי ולעיכוב הליכים בבית משפט, בכפוף לתנאיו. לכן כדאי לבדוק מה יקרה בהיעדר הסכמה מפורשת, ולא להסתפק בהנחה שהבוררות תסדיר את עצמה.[1]

2. בעסקה בינלאומית יש לבדוק מסגרת משפטית נפרדת

חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית, התשפ״ד–2024, יצר מסגרת ייעודית המבוססת על חוק המודל של UNCITRAL. סעיף 3 מגדיר את תחולתו, ובכלל זה מבחנים לזיקה בינלאומית ומרכזיותו של מושב הבוררות. הוא אינו חל על כל חוזה רק משום שנוסח באנגלית או שנקבעה בו תמורה במטבע זר.[2]

החוק חל בעיקרו כשהמושב בישראל, לצד הוראות מסוימות החלות גם במושב מחוץ לישראל. הוראת התחולה מתייחסת להליך שהחל ביום תחילת החוק או לאחריו. משום כך יש לבחון את נתוני העסקה וההליך ולא לבחור מסלול לפי שם הסעיף בלבד. הוראות חוק הבוררות משנת 1968 אינן חלות אוטומטית על בוררות הכפופה לחוק החדש.[2]

3. מושב הבוררות שונה ממקום הישיבה

מומלץ להגדיר במפורש את המושב המשפטי, את שפת ההליך, את מספר הבוררים ואת כללי המינוי. בחוק הבינלאומי, סעיפים 29–30 מבחינים בין קביעת המושב והניהול במקומות אחרים לבין מועד תחילת ההליך. ישיבת וידאו או שמיעת עד במדינה אחרת אינן סיבה להשאיר את המושב ללא הכרעה.[2]

מבחינה חוזית, ראוי להתאים גם את הדין המהותי שעל פיו תוכרע המחלוקת. בחירה בדין החוזה, בחירת המושב ובחירת מוסד הבוררות הן החלטות שונות. בעסקה שיש בה כמה חברות והסכמים, מומלץ לבדוק אם אפשר יהיה לרכז את ההליכים, ומה יקרה כאשר צד חיוני כלל אינו חתום על אותו הסכם בוררות.

4. רצון בערעור צריך לקבל ביטוי מתאים

בבוררות לפי החוק הישראלי משנת 1968, בקשת ביטול לפי סעיף 24 אינה ערעור רגיל על התוצאה. סעיף 21א מאפשר מסלול מוסכם של ערעור לפני בורר. סעיף 29ב קובע מסלול אחר: כאשר הוסכם לפסוק לפי הדין והוסכם על ערעור ברשות בית המשפט, נדרשת טעות יסודית ביישום הדין העלולה לגרום לעיוות דין. לכל מסלול תנאים והשלכות, ואין לצרפם כלאחר יד.[1]

המלצתי היא להכריע מראש מה חשוב בעסקה המסוימת: סופיות, ביקורת נוספת, עלות או מהירות. אין טעם להבטיח בהסכם גם ״סופיות מוחלטת״ וגם זכות רחבה ובלתי מוגדרת לערער. בעסקה הכפופה לחוק הבינלאומי יש לבחון את מנגנוני הביטול והאכיפה שבאותו חוק, ולא להעתיק אליה אוטומטית מסלול השגה מהחוק המקומי.[2]

5. סעד זמני, סודיות ועלות הם חלק מהתכנון

כדאי להסדיר כיצד פונים לסעד דחוף, מי נושא בתשלומי הביניים ומה קורה אם צד מסרב לשלם את חלקו. בחוק הבינלאומי נקבע כי בקשה לסעד זמני מבית משפט אינה כשלעצמה מעשה הסותר את הסכם הבוררות. יש לבדוק בכל מקרה את הסמכות ואת הכללים החלים על הסעד המבוקש.[2]

רצוי גם לקבוע התחייבות לסודיות ואת חריגיה, לרבות מסירה ליועצים, למממנים או מכוח דין. אין להניח שעצם בחירת הבוררות מונעת כל חשיפה בהליך שיפוטי נלווה. סעיף איכותי אינו מבטיח שלא תהיה מחלוקת; הוא נותן לצדדים דרך ברורה להתחיל לברר אותה ולבקש פתרון שניתן לאכוף.

המאמר מציג מידע וניתוח כלליים ואינו מחליף בדיקה של הדין, ההסכם והנסיבות במקרה מסוים.